<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ר"ד</h1>
<h2>דף ד:</h2>
עוד כתב על ההיא דמדלגין היינו על גבי ארונות [ברכות י"ט ע"ב] ממה שגולל ודופק מטמאין באהל. נגע בקושיות הראשונים ומיהו לא סיים קושיתו דמה בכך אם מטמא באהל שמא כהן אין מוזהר עליהם אלא על המת דוקא והיה לו לסיים דבתורת כהנים בריש אמור אל הכהנים מוכח דכהנים מוזהרים על כל טומאות הפורשות מן המת וגולל ודופק ועצם כשעורה ומלא תרווד רקב מיקרו ג' טמאות הפורשות מן המת. ומיהו שפיר מתרבה במאי דתפס במס' שמחו' כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליהן כהן מוזהר עליהן. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ונזיר אינו מגלח על גולל ודופק כדתנן פ' כהן גדול ונזיר ותו לא קשיא מידי ממה שהקשה אדוני. גולל ודופק פי' רבינו שלמה ז"ל כי דופני הארון מימין ומשמאל נקראים דופק. כמו הא דמפקא הא דאטמא במס' מציעא באלו מציאות והדף אשר נשען עליו הוא נקרא גולל והכל מן הארון עצמו. והקשה רבינו יעקב ז"ל מדאמרי' בפרק קמא דעירובין [ט"ו ע"ב] בסוכה פרק שני [כ"ג ע"ב] כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא גולל לקבר. ואם כפירושו מי עושה מבעלי חיים כמו מבהמה אחת דף לארון מלמעלה ועוד דאמרי' בבהמה המקשה [חולין ע"ב ע"א] כל אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק ואם הוא ארון והלא אינו מגולה כלל אלא בתוך המערה הוא בכוכין או בקרקע והיכי מתרבה מעל פני השדה. ועוד דאמרי' בפ' מי שמתו מדלגין היינו על גבי ארונות כו' ומוקים לה התם משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח. ומה בכך מכל מקום גולל של ארון עצמו הוא מטמא באהל כמו דמת עצמו. ועוד הדף העליון למה נקרא גולל ועוד דתנן במסכת אהלות פרק שני הגולל והדופק מטמאין באהל ובמגע ואין מטמאין במשא אי זה הוא דופק את שהגולל נשען עליו אבל דבק דבקים טהור. ולפי' רבי' שלמה ז"ל מהו דפק דפקים וכי יש שני כותלים לארון לקרות החיצון דפק דפקים. ומפרש רבינו יעקב ז"ל כי גולל הוא אבן גדולה הנגללת ואינה מיטלטלת אלא ע"י גלגול כדכתיב וגללו את האבן מעל וגו' ודופק הם שתי אבנים הנתנים א' למראשותי המת אצל הארון וא' למרגלותיו וכשנותנים אבנים דקות יותר על אותו הדופק להגביה המצבה וגם בצדי הדופק אותן אבנים נקראות דפק דופקים וההיא דברכות דפרק מי שמתו דמדלגין היינו על גבי ארונות אתיא שפיר שלא היו מדלגין על הדופק ועל הגולל אלא שלא כנגד הגולל. או לא היה שם גולל כלל שכמה קברים יש מבלי מצבה. והשתא מתרצי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה. וגם יכול להיות רגילות לעשות גולל מבעלי חיים להקים על הקבר לציון לפי שעה עד שימצאו אבן גדולה להקים שם ואם תאמר לרבינו יעקב ז"ל היכא דליכא מצבה מאימתי מתחיל דבנגמר הדין אמרינן דמתחיל מכי סתם הגולל ואי גולל הוא מצבה בכמה קברים אין מצבה מתי מתחלת האבלות יש לומר משיגמר כל כסוי הקבר. אי נמי מכי מהדרי אפייהו מבי קברי כדאמרי' במועד קטן דהנהו דלא אזלי בתר ערסא מכי מהדרי אפייהו מערסא. וקצת תימא מאי משיסתם הגולל התם וגבי שבת בפרק השואל הוה ליה למימר עד שיסתום הגולל אין סותמין מיהו גמר הנחת סתימת הדופק והגולל קורא [נ]סתם הגולל. ועוד כי היו רגילין למלאות החלל שתחת הגולל אבנים דקות וטיט וזו היא סתימת הגולל ובשעת קבורה היו רגילין בכך. וההיא קשיא שפיר דמי שמתו יש מתרצין מהא דתניא במסכת שמחות כל טומאה שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה. ונזיר אינו מגלח על טומאת גולל ודופק כדאמרי' בנזיר פרק כהן גדול ועל כן היינו מדלגין על גולל ודופק. ואם תאמר טומאת המת בוקעת שהגולל שהוא טמא אינו חוצץ כדאשכחן במס' אהלות שכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ אינם חוצצים הא לא קשיא כי מצינו שהגולל חוצץ כמו שפירשתי בבמה מדליקין מתוך משנה אחת והטעם פירשתי שם. והכי תנן באהלות פט"ו חבית שהיא מלאה משקין טהורים ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה. והחבית והמשקין טהורים אלמא חוצצת היא להציל מה שבתוכה. וטעמא משום שגם החבית אינו מקבל טומאה אלא מטעם גולל. אבל אם הוסרה משם היתה טהורה כדקתני החבית והמשקין טהורים.
